אתמול הסתיימו להם השבועיים הראשונים שלי באיטליה, ואני כבר מרגישה
כאילו שחייתי כאן שנים.
הגעתי לכאן בלילה בין שבת לראשון לפני שבועיים יחד עם רועי הקו-ייר
שלי (מי שנוסע ביחד איתי מישראל) ונוי שבכלל מגיעה מברבדוס אבל במקור ישראלית
ובחודש האחרון עברה עם המשפחה שלה בחזרה לישראל. עברנו יום ארוך ומייאש במיוחד
שהתחיל בשש בבוקר כשהמזוודה שלי נהרסה והייתי צריכה להעביר את הכל למזוודה אחרת
בחמש דקות כדי להספיק להגיע לשדה תעופה בזמן, המשיך בשביתה בבן גוריון שעיכבה את
הטיסה שלנו בשעה וחצי, והפך רשמית ליום הכי נורא בעולם כשאיחרנו לטיסת ההמשך בגלל
העיכוב בטיסה והיינו צריכים לחכות שמונה שעות בשדה תעופה לטיסה הבאה. בסופו של דבר
הגענו עייפים ועצבנים לשדה התעופה בטרייסטה ונועה הסקנד-ייר שלי (הישראלית שלומדת
שנה מעלי) הגיעה עם אחד המורים לקחת אותנו לקולג'. הלכנו ישר לחדרים שלנו כי הגענו
אחרי שעת העוצר, אני ונוי גרות בFORE- מגורים על הצוק ליד הים
מעל הMENSA (השם האיטלקי של הקפיטריה) באותם מגורים כמו
נועה ורועי הלך לPALA- מגורים נורא יפים אבל עם
חדרים קטנים. יש לי שלוש שותפות לחדר: מרינה מספרד, נלי מארמניה ודומיטילה מאיטליה
ועד עכשיו אנחנו מסתדרות מעולה ביחד.
 |
| הטיסה שהתעכבה לפחות היתה יפה |
 |
| החדר שלי (אם אתם תוהים אם התמונה שלכם איתי תלויה שם- כן היא כן) |
 |
| מימין לשמאל: דומיטיליה, נלי, אני, מרינה!ROOMMIE PHOTO |
 |
| הנוף מהחדר שלי |
השבוע הראשון היה שבוע אוריינטציה. הכרנו את כל המורים, את המקצועות,
עשו לנו סיורים סביב דוינו ובטירה, משחקים כדי לשבור את הקרח וגם למדתי מאתיים
שמות משונים שחלקם בלתי ניתנים להגייה. הסקנד-יירס (תלמידי שנה שניה) דאגו להראות
לנו כל פינה בדוינו, למשל הנמל היפה ששוחים בו, חוף מדהים שמגיעים אליו דרך יער,
הבר המקומי, הסופר ועוד. הם עשו לנו מלא פעילויות ומשחקים וגם מסיבה קטנה ומדורה,
וקיבלו את פנינו רשמית עם הרבה מאוד מים ששפכו עלינו... ביום שבת שעבר חגגתי יום
הולדת 16, יום ההולדת הראשון שחגגתי מחוץ לבית וזה הרגיש נורא מוזר לחגוג בלי
החברים המוכרים ובלי המשפחה אבל כולם כאן השקיעו ודאגו שאהנה. נסענו לטריייסטה,
שזאת העיר הגדולה הכי קרובה ועשו לנו סיור במקומות יפים, בגלידריות טעימות וגם
בגטו היהודי שהיה שם במלחמת העולם השניה. העיר באמת מאוד יפה, עם ארכיטקטורה
מעניינת ונוף מדהים אבל לא היה לנו מספיק זמן כדי להיכנס לחנויות או לשבת לאכול
וזה היה טיפה מבאס. אחר כך חזרנו לדוינו והסקנד יירס עשו לנו Welcome show, מופע שהם עבדו עליו קשה מאוד במשך כל השבוע
והוא בהחלט היה מאוד מרשים וגם העלו אותי ואת סלין מהונג קונג שגם היה לה יום
הולדת לבמה וכולם שרו לנו. בערב יצאנו כולנו ל"מיקיס"שזה הבר המקומי
שיוצאים אליו כל יום שבת וניצלתי לראשונה
את החוק האיטלקי שנותן לשתות מגיל 16.
 |
| בשבוע הראשון היה לנו ערב מיקרופון פתוח, וכולם יכלו לעלות לשיר, להקריא שיר או להשוויץ בכישרון שלהם (ומסתבר שיש הרבה כישרון) |
 |
| אימאד מפקיסטן מנגן על כלי מיוחד מהבית שלו |
 |
| הטיול לטרייסטה |
 |
| עוד פעם הטיול לטרייסטה |
 |
| מהמגורים שלי יוצא שביל הליכה שעובר בתוך היער וראים ממנו נוף מדהים לים ולטירה |
 |
| החדר שלי ביום ההולדת שלי |
 |
| הטירה |
 |
| אני ואימאד מפקיסטן בטירת דוינו- מי אמר שיש סיכסוך במזרח התיכון?! |
 |
| הWELCOME SHOW |
 |
| WELCOME SHOW |
 |
| WELCOME SHOW |
 |
| עוד תמונה מטיול קצר בשביל ליד המגורים שלי. מימין לשמאל: טיפאני מהונג קונג, וודי מארצות הברית ואני |
ביום שלישי היה היום
הראשון של הלימודים. אני בחרתי ללמוד פילוסופיה, כימיה, והיסטוריה ברמה גבוהה
ואיטלקית, אנגלית ומתמטיקה ברמה רגילה. המורים כאן כולם מדהימים ובאמת אוהבים ללמד
וזה נורא שונה מבתי ספר בארץ. בינתיים אני נורא נהנית ללמוד כאן וללכת לשיעורים,
בעיקר לשיעורי היסטוריה ופילוסופיה. בשיעורי פילוסופיה אני רואים קטעים מסרט או
תמונה כלשהי ואז מתפלספים על זה כל השיעור, ובשיעורי היסטוריה יש דיונים על דברים
כמו דמוקרטיה ושלטון ולכל אחד יש דעה שונה בגלל השלטון בארץ שלו. אבל לא רק כיף
ללמוד כאן, באמת צריך להשקיע בכל שיעור עד הסוף וכבר ביום השני קיבלתי יותר שיעורי
בית משהצלחתי לעשות. אני כל הזמן רואה מסביבי כמה השנה השניה עובדים קשה. הם
כותבים את הEE שלהם שזאת עבודת מחקר על כל נושא שהם בוחרים
והיא מאוד חשובה בציון הסופי של הבגרות אז צריך להשקיע בה המון. רוב השנה השניה
עובדים על העבודה שלהם כבר כמה חודשים ועדיין לא קרובים לסיום. לפני שבוע התחלנו
משחק שהוא כמו גמד-ענק רק שזה השנה הראשונה נותנים מתנות לשנה השניה כדי להפוך את
העבודה שלהם על הEE לנעימה יותר. אני בחרתי
בדיליינה מבולגריה ושבוע שעבר הכנתי לה בראוניז ביחד עם נבנה מסרביה.
יש כאן משהו שנקרא CAS שבעצם אומר שכולנו צריכים
לקחת פעילות ספורטיבית, פעילות יצירתית ושירות לקהילה. שבוע שעבר ניסיתי כמה
פעילויות ספורטיביות. ניסיתי יוגה, קיאקים, טיפוס צוקים וטיולים ובחרתי בטיפוס
צוקים לפעילות הראשית שלי, למרות שאני אנסה לעשות גם את שאר הדברים כשיש לי זמן.
היום התחלתי לנסות פעילויות יצירתיות והלכתי לשיחה על לימודי נגינה על פסנתר. יש
כאן בית ספר למוזיקה שנחשב מאוד טוב והוא לא קשור לקולג' אבל הוא עובד הרבה עם
הקולג' ונותן שיעורי נגינה לתלמידים. בימים הבאים אני אנסה צילום, כתיבה ומשהו
שנקרא CURRENT AFFAIRS ולפי מה שהבנתי זה דיון
על דברים שקורים מסביב לעולם.
בסוף השבוע האחרון יצאנו כל השנה הראשונה לטיול בהרים. ישנו באוהלים
ליד אגם מקסים וטיפסנו לראש של הר שליד האגם. היה מאתגר אבל נהניתי מהטיפוס. פחות
נהניתי מהלילות כי היה כל כך קר שלא הצלחתי לישון וביום השני המורים החליטו שהדבר שיהיה
לנו הכי כיף לעשות זה לרוץ אחרי אחד המורים כשהוא רוכב על אופניים ולכתוב שמות של
פרחים וזה היה הרבה פחות נחמד מהטיפוס. במשך כל החלקים היותר מעצבנים (ובעיקר
בלילה הקפוא) כל הזמן חשבתי "אני רוצה לחזור הביתה, אני רוצה לחזור
הביתה" והבנתי שכשאני חושבת על הבית אני חושבת על דוינו ועל המגורים שלי. אני
כאן כל כך מעט זמן אבל זה כבר הפך להיות הבית שלי, וכשחזרנו לדוינו באמת הרגשתי
כאילו שחזרתי הביתה (גם אם הסקנד-יירס התאכזבו שחזרנו כי היה להם סופש רגוע ושקט).
 |
| סוף שבוע טיול! אני וליסה מצרפת מעמידות פנים שאנחנו נהנות (סתם, היה כיף) |
 |
| אני ומיגל מונצואלה הגענו לפסגה |
בקרוב יש את PEACE ONE DAY! למי שלא יודע, PEACE ONE DAY זה יום השלום הבינלאומי ובUWC חוגגים אותו שבוע שלם. הולכות להיות לנו סדנאות על קונפליקטים
ושלום, מגדר ודברים שקורים בעולם, ואז בPEACE ONE DAY אנחנו נוסעים לUDINE שזאת עיר גדולה במרחק של שעה מכאן ועושים מופע ענקי ברחוב עם
ריקודים ממקומות שונים. אני עושה ריקוד יפני, ריקוד ישראלי וריקוד איטלקי. היום
היתה החזרה הראשונה לריקוד האיטלקי והיה ממש כיף למרות שזה ריקוד מאוד אנרגטי
ומעייף.
אני מרגישה שקצת קשה לסכם את השבועיים האחרונים כי קרו כל כך הרבה
דברים, רובם קשורים להתפתחות האישית שלי ולהסתגלות שלי ולכן זה מסובך לכתוב את כל
מה שעובר עלי. אני רק יכולה לומר שאני חיה את החלום ואני נהנית ולומדת מכל רגע.
אני חושבת החלק הכי משמעותי כאן הוא בהחלט האנשים שמביאים לכל מקום את התרבות,
הארץ והשפה שלהם, שמתעניינים בישראל, בצבא וביהדות ושהופכים את המקום הזה למה
שהוא.
ועכשיו, עוד כמה תמונות:
 |
| לומדות לעשות כביסה- אני נלי ומרינה |
 | | |
| ארוחת צהריים על המרפסת עם אלן מפינלנד ואידה מדנמרק |
|
|
|
 |
| ה-JEW CREW חוגגים את ראש השנה |
